מחלת דופויטרן — מתי מתאים טיפול ניתוחי

מחלת דופויטרן, המכונה גם התכווצות פאסיה של כף היד, היא מחלה כרונית מתקדמת הפוגעת בפאסיה הפלמרית — רקמת החיבור הסיבית שמתחת לעור כף היד והאצבעות. הרקמה מתעבה ומתכווצת, ויוצרת קשרירים ומיתרים שמכופפים בהדרגה אצבע אחת או יותר לכיוון כף היד.

בשלבים הראשונים היא בדרך כלל אינה כואבת, אך היא עלולה להגביל משמעותית את תפקוד כף היד: פרישת כף היד, אחיזת חפצים, כתיבה, לבישת כפפות.

הגורם למחלה נותר במידה רבה לא ידוע, אף שקיימת נטייה גנטית. קשורים אליה גיל מעל 50, מין זכר, מוצא צפון-אירופי, סוכרת, אפילפסיה וצריכת אלכוהול כרונית.

המהלך הטבעי של המחלה

• שלב 0 (טרום-קליני). קשרירים קטנים ולא כואבים בכף היד, ללא כפיפה נראית של האצבעות.
• שלב I (קל). קשרירים ומיתרים מומשים, עם כפיפה מזערית — בדרך כלל פחות מ-20 מעלות במפרק המטקרפו-פלנגאלי (MCP).
• שלב II (בינוני). כפיפה של 20–45 מעלות ב-MCP או 20–30 מעלות במפרק הבין-פלנגאלי הקרוב (PIP).
• שלב III (חמור). כפיפה של 45–70 מעלות ב-MCP או 30–60 מעלות ב-PIP, עם הגבלה תפקודית מורגשת.
• שלב IV (חמור מאוד). כפיפה של יותר מ-70 מעלות ב-MCP או יותר מ-60 מעלות ב-PIP, עם נוקשות משמעותית.

ההתקדמות אינה צפויה. אצל חלק מהמטופלים המחלה נותרת קלה במשך שנים, ואצל אחרים היא מתקדמת במהירות.

מתי מתאים טיפול ניתוחי

אין טיפול שעוצר את התקדמות המחלה. הניתוח מתקן את הכפיפה ומשפר את טווח התנועה, ונשקל כאשר ההגבלה משפיעה על התפקוד היומיומי.

ההתוויות העיקריות:

• קושי תפקודי משמעותי — חוסר יכולת לפרוש את כף היד כדי לאחוז חפץ, קושי ברחיצת הפנים, בלבישת כפפות, בכתיבה או בעבודה עם כלים.
• כפיפה ב-MCP של יותר מ-30 מעלות, המשפיעה על יישור מלא של האצבע.
• כפיפה ב-PIP של יותר מ-20 מעלות. מפרק זה קשה יותר לטיפול ניתוחי, והעיכוב מוביל להגבלה קבועה יותר.
• התקדמות מהירה, שבה הניתוח נשקל מוקדם יותר.

אפשרויות לא ניתוחיות

הן אינן מתקנות את הכפיפה, אך עשויות לעזור בשלבים קלים:

• מעקב, כאשר אין הגבלה תפקודית משמעותית.
• פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, עם תרגילי יישור ותנועה.
• סדים, בעיקר ללילה; יעילותם מוגבלת.
• הזרקת קורטיקוסטרואידים לקשרירים. היא מפחיתה כאב ודלקת, אך התוצאות זמניות ואינן משפיעות על הכפיפה.

הטכניקות הניתוחיות

• כריתת פאסיה (fasciectomy). הניתוח הנפוץ ביותר. מוסר החלק המעובה והמכווץ של הפאסיה הפלמרית. הכריתה יכולה להיות חלקית או נרחבת.
• חיתוך הפאסיה במחט. טכניקה זעירה פולשנית, שבה נחתכים המיתרים דרך דקירות קטנות בעור. החלמה מהירה יותר, אך שיעור חזרה גבוה יותר.
• כריתת עור ופאסיה (dermofasciectomy). במקרים חמורים או חוזרים, הרקמה הפתולוגית מוסרת יחד עם העור שמעליה, ולאחר מכן מושתל שתל עור.

הבחירה תלויה בחומרה, במיקום המיתרים ובנוכחות כפיפה במפרקים.

שיקום

לאחר הניתוח משתמשים בסד כדי לשמור על יישור האצבעות. פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק הם מרכיב מכריע בשיקום טווח התנועה, הכוח והתפקוד, וכוללים תרגילי יישור וכפיפה וכן טיפול בצלקת. השיקום המלא עשוי להימשך כמה חודשים.

חזרת המחלה

למרות טיפול מוצלח, המחלה עלולה לחזור ב-5–50% מהמקרים, בהתאם לחומרה ולטכניקה שבה נעשה שימוש. החזרה עשויה להופיע שנים לאחר הניתוח הראשון.

ב-EIPS

כירורגיית הגפה העליונה במרפאה מטופלת על ידי ד”ר תיאודורה פפבסיליאו. ההערכה כוללת את קביעת השלב ומידת ההגבלה התפקודית, ומכאן נגזר אם מתאים טיפול שמרני או ניתוח.